היום לפני שנה, החודש שהעולם שלנו התהפך עלינו/ בית קשת
היום לפני שנה התהפך עלינו העולם. הווירוס המסתורי שהגיע מסין וחשבנו שלא רלוונטי לנו, כמו שאר המגפות שהיכו קשות במקומות רחוקים בשנים האחרונות, נחת אצלנו.
התחיל ריח של סגר באוויר ותחושה של חוסר וודאות מטורפת. היה איזה רגע שעמדתי בסלון דירתנו בת 70 המטר בקומה שלישית במרכז תל אביב והבנתי שעם תינוק בן שנה ופעוטה בת שלוש אנרגטיים זה לא יעבוד. אנחנו חייבים לעוף מכאן לפני שהכל נסגר עלינו.
מצאתי בית להשכרה לשבועיים בקיבוץ בית קשת, מרחק קצר מהמושבים בהם גרים כל בני המשפחה של בנזוגי. לא ידעתי שכל כמה ימים נדבר ונוסיף עוד ועוד זמן עד שבסופו של דבר נגור בבית קשת כמעט חודש וחצי. כל הקלישאות על התקופה ההתחלתית של הקורונה חלו גם עלינו. למדנו לחיות יחד, להכיר את עצמנו כמשפחה, להעריך את הדברים הפשוטים, את האוויר והאדמה והירוק בעיניים, את האספרסו בבית קפה שחסר לנו ואת סאן הפלגרינו שאין במכולת בצפון, את החברים שחסרו, ואת המגע.
התחלנו לגבש לעצמנו חיים של היפים, ימים ארוכים ושגרה של טבע. בן זוגי הכיר לילדים סוגי צמחיה, פרחים, חרקים ועופות. אכלנו ביצים מהתרנגולות בלול שלנו ונשמנו המון אוויר. בלילות התחממנו ע״י בולי עץ ובבוקר קמנו עם השמש. לצאת באוטו לסופר בישוב הקרוב הייתה הרפתקה וכשנכנסתי הביתה הרגשתי שחזרתי ממסע ושכולם התגעגעו אלי וחיכו לממתק או מעדן מאמריקה.
הילדים התחילו לשיר לעצמם, לדבר אל עצמם, לחקור ולבהות. אלה ימים שזכורים לי כמאושרים יותר מכל מה שזכור לי עד אז, במיוחד במובן המשפחתי, ממש התגבשנו כיחידה.
עבורי אישית מעבר לשעות של מוסיקה שחזרתי לשמוע זו הייתה הזדמנות להיות אימא אדמה.
מכל טיול בוקר חזרנו עם ביצה או שתיים, כמה עלי חובזה לחביתה, עשבים לתה, רעיון לריבה. אחה״צ הייתי שולחת את הגדולה להביא לי רוזמרין לתפוחי אדמה או מרווה לפסטה או אספרגוס בר למנה ראשונה.
היינו אופות חלות ממולאות בעשבים בימי שישי כל פעם בצורות של חיות בטבע.
ממש להקיא.
מסקנות מהתקופה?
יש הכל בטבע. לא צריך הרבה יותר מזה.
מהכל אפשר להכין ריבה = קרטיב.
ירוק זה החיים.
אבל כנראה שחיים של היפים לא ממש meant to be עבורנו כי ברגע שחזרו בתי הקפה, האספרסו וגני השעשועים חזרנו כמו טאטאלע לחיי הכפר שלנו בתל אביב. אין מה לעשות, אלה האנשים שלנו וזהו הים שלנו. מצאנו לעצמנו את הכפר שלנו גם פה. אבל חזרתי מלאת השראה למטבח, ובהערכה מטורפת לטבע ולחקלאות.
קצת תמונות של ליקוטים ובישולים בשביל הכיף:
