טוב בואו נעשה כאילו אין קורונה. כי אם פותחים את הנושא הזה אז בערך כל דבר כיף מותנה בפתיחה של ״אם לא היה עכשיו פנדמיק משתולל בעולם אז…״ נגיד כמו אירוח של חברים ומשפחה. אני חושבת שאין דבר שיותר מסב לי אושר מלקבץ אנשים טובים סביבי ולהאכיל ולהשקות אותם תוך כדי שיחות מרתקות ומוסיקה. אז נכון שימי הרווקות שלי בהם היו אצלי בסלון 14 חברים לארוחות שחיתות כרגע נראים לי כמו חלום, אבל גם עכשיו יש מלא כיף שעוד נשאר לעשות גם עם הילדים והמשפחה הקטנה שלי וגם עם הקהילה הקטנה שנוצרה בעקבותיהם.