דלעת, אבוקדו ושאר ירקות מפתיעים שמרגשים אותי כארטיק

אוף תמיד אמרו שאני מוזרה באוכל. באמת, מאז חטיבת ביניים אני תמיד נחשבתי זאת שבוחרת ברוטב מוזר של פסטה או זאת שמוכנה להתחלף עם הילדה שקיבלה סלט טונה במקום ממרח שוקולד בקייטנה. מה לעשות שאהבתי טונה?

עבורי אוכל זו הרפתקה וכמה שיותר מוזר ומעניין ככה יותר כיף. נקודה.

אז ברור שכשאני מטיילת בעולם (אהמ, כשטיילתי בעולם), אני רצה קודם כל לשווקים ולסופר-מרקטים. אפשר להבין איזו מן תרבות מסתתרת מאחורי המדפים של המקררים בסופר, כמה מדויקים או משוגעים לפי ריח התבלינים בשוק.

ידעתם שבאינדונזיה שותים שייק אבוקדו עם שוקולד? שבמקסיקו שותים חלב אורז וקינמון על קרח? שבארצות הברית ממלאים פאי מתוק בדלעת וביפן כל ממתק בערך עשוי משעועית אדומה?

זה סופר מגניב אותי הדברים האלה. וכן, אני כבר לא מקורית במחשבה שלי בכלל. מזמן כבר טעמי הגלידה קיבלו טוויסט של מורכבות ומגניבות וההיפסטרים שולטים בתפריטים של רוב העולם.

וזה בא לי מה זה טוב. בא לי בול.

בפאלטאס כמה שיותר מעניין גם בסוף מייצר צבע חדש, מרקם חדש, ובעיקר הזדמנות לשחק עם חומר גלם שלא ניסינו אותו עדיין.

הסתיו בפתח ואיתו מגיעים ירקות שורש אדמתיים ומתוקים. בטטה סגולה יפהפייה (בטטות בכלל), שורש טארו מדהים יפני שיש לו ריח וטעם של עוגיות חמאה ווניל (נשבעת!), דלעת ריחנית מכל הסוגים והצבעים שממש צועקים ״פאמפקין צ׳אי לאטה״ של קפה סטארבקס. אבוקדו גם מתחבר מרקמית לטעמים ולצבעים האלה. וזה הזמן שלי למשחקי סתיו ובישולים עדינים.

את ארטיק הדלעת של סוף אוקטובר אני משדרגת כל שנה עם משהו חדש, והשנה אני מתכננת על חגיגת ירקות שורש צבעוניים.

דמיינו ירוק, כתום וסגול פסטליים יחד, כמו איזה זר פרחים רך ונימוח.

הלוואי וגם לכם יהיה טעים 3>